יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

להיות 10 ימים עם הילדים לבד ולשרוד


אז איך נשארים עם הילדים בבית לבד ושורדים?

הייתי לבד עם הקטנטנים שלי במשך  10 ימים ואני אהיה כנה, ביום הראשון שאלתי את עצמי "איך אני שורדת את זה??!!"
24 שעות ביממה סביב השעון ל-ב-ד עם שני זעטוטים, מיכאל בן שנתיים וחצי ועידן בן שלושה חודשים.

העצה הראשונה שלי היא:
positive thinking

להאמין אבל באמת להאמין, שיהיה בסדר והזעטוטים הללו לא כאלה מפחידים כמו שהם נראים, להאמין שזה אפשרי גם אם כולם אומרים לך ״ אווו איך תסתדרי לבד?״ 

העצה השניה:
שיגרה ברורה וידועה.
אם ניתן להשאיר אותם בתקופה הזו במסגרת לה הם רגילים (גן,מטפלת,בית ספר) מעולה..לא לחשוב פעמיים, זה עושה טוב לילדים ומציל את שפיותה של האם.
במקרה שלי הקטנטנים שלי והוירוסים עשו קונספירציה נגדי וחברו יחד, כך ששניהם היו איתי בבית.
עד שהם הרגישו טוב יותר כבר העדפתי להשאיר אותם איתי (בנינו, די למדתי להנות מהמציאות הזו...כן כן להנות)

ומה קורה אם לא ניתן להשאיר אותם במסגרת לה הם רגילים כמו במקרה שלי?
בונים שיגרה.
לאחר שהיום הראשון עבר נ-ו-ר-א, בבוקר היום השני עשיתי החלטה שאני אשרוד את זה! בניתי לעצמי שגרה ברורה והייתי נחושה לעמוד בה לא משנה כמה מרדנות תהיה בדרך.
שני הקטנטנים קמו ב-7 בבוקר, הכנתי לגדול ארוחת בוקר והגשתי לו. בזמן שהאדון אוכל את הארוחה שלו אני מניקה את הקטן.
אם זה אפשרי אני יוצאת עם שניהם לטיול בפארק, שזו משימה בפני עצמה, כל יציאה החוצה הובילה להתארגנות של שעה (שהעבירה לנו את הזמן יופי...), להוריד את העגלה במדרגות כי אין מעלית ולדאוג שהגדול לא עושה גלגלון במדרגות, להניק את הקטנצ'יק בפארק בזמן שאני משגיחה על הגדול שהחליט להיות שובב ואמיץ מתמיד וכמובן השיכנועים לחזור הביתה.

חוזרים הביתה מבשלים יחד ואוכלים צהריים, כיוון שהאדון החליט שהוא לא ישן צהריים אז העברנו את הזמן במשחקים והרבה שכללו לגו, פאזלים, בצק וכו', 19:00 ארוחת ערב, 19:30 מקלחת 20:00 סיפור ו-לישון. 20:30 סמרטוט בדמות אמא זרוק על הספה ומתפלל שהלילה הזעטוטים היקרים ישנו לילה שלם רצוף.

עצה שלישית:
לדאוג לקניות ואם אפשר גם לאוכל מבושל לפני שאת נכנסת להרפתקאה הזו.

במקרה שלי אומנם אני והאיש דאגנו לקניות, אבל מה לעשות שהיו חסרים דברים ולכן נאלצתי לצאת עם הקטנטנים לסופר להשלמות. איך אני אומר את זה במילים עדינות? לא פשוט להסתובב בסופר כשיש תינוק שלא מתאים לו הטיול המפתיע הזה, פעוט עם דרישות קולינריות, עגלת תינוק ועגלת סופר...היו רגעים שקיוויתי שיצמחו לי עוד זוג ידיים...

אז אם את מוצאת את עצמך במצב הזה ביום מן הימים, אנא קחי עימך מנשא על מנת שיהיו לך 2 ידיים להשתלט על הזעטוט ועגלה אחת פחות.
אגב עגלת תינוק התגלתה כעגלת סופר מעולה ויעילה.



לגבי הבישולים, אז אני מהשרוטות שלא מסוגלות בשום אופן לבשל ולהקפיא, פשוט לא. מה שחייב אותי לבשל לפחות פעם ביומיים, את זה עשיתי לרוב יחד עם מיכאל שעזר לי במטבח (ככה הוא צמוד אלי הורס את המטבח בפיקוח ולא הורס משהו אחר בבית לא בפיקוח..הרע במיעוטו) ועידן על הטרמפולינה במרכז המטבח צופה מהצד, מה שמוביל אותי לשתי העצות הבאות שלי...

עצה רביעית:
לשתף את הזעטוט במטבח ובניקיונות ובעצם בכל דבר שאתן עושות.

וזה נכון גם לחיי היומיום, לי אישית כייף וקל יותר לשתף את מיכאל בבישול ולנקות אחריו את המטבח שנראה כמו אחרי סופת טורנדו מאשר להיות במטבח ולדאוג שהוא מחבל במשהו בבית או בודק אם כפות רגליו הקטנטנות של אחיו הקטן יכולות להתקפל לשניים.




עצה חמישית:

או יותר נכון הערצה למי שהמציא את הטרמפולינה, אם אין לכם כזו אוצו רוצו לקנות אחת, לא חייבים את זו שעולה 700 ש"ח ב"מבצע", תאמינו לי שלעולל לא מעניין איזו חיה מצויירת על הבד שישבנו הקטן יושב עליו, או מאיזו חברה זו כי גם ככה הוא עדיין לא יודע לקרוא....

העיקר שיהיה כסא נייד עם חישוק שעליו כמה קישקושים שישעשעו אותו בזמן שאת משתלטת על הגדול.



אני פשוט לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה...כשבישלתי עידן היה עליה לידי, כשהתקלחתי העולל שיחק לו בטרמפולינה, כשקילחתי את מיכאל הוא ישב עליה וציחקק בעוד מיכאל עושה לו פרצופים.

בקיצור חובה בכל בית.

עצה שישית:
מקלחות- סוגיה לא פשוטה.

לאחר כמה ימים של נסיונות מצאתי כמה אפשרויות מעשיות, יעילותן תלויה בגיל הילדים.
אם שני הילדים בגיל שהם יכולים להתקלח יחד, זו אפשרות מעולה, זה הופך לזמן איכות כייפי לפני השינה וגם יעיל מאוד, כי לא צריך לדאוג מה הילד שנותר ללא השגחה עושה והכי חשוב, שניהם מתקלחים יחד, מתלבשים יחד והולכים לישון יחד.
במקרה שלי יש לי זעטוט בן שנתיים וחצי וקטנצ'יק בן 3 חודשים, ניסיתי לקלח את שניהם במקביל, אחד באמבטיה והשני בתוך אמבטיה של תינוקות, לא היה קל, כי שניהם בגיל שהם זקוקים להשגחה בתוך האמבטיה ואני זקוקה לידיים פנויות עבור שניהם, בקיצור נחמד אבל לא כלכך מומלץ.
אפשרות שניה אבל מעט מבאסת, היא לקלח את הגדול, להלביש, לקרוא סיפור, להרדים ורק אחרי שהוא נרדם לקלח את הקטנצ'יק, מה שלא משאיר הרבה זמן לנשום בערב.
אופציה נוספת היא לקלח את הקטנצ'יק בזמן שהגדול ישן צהריים, במקרה שלי מיכאל החליט שהוא לא ישן צהריים באף אחד מעשרת הימים הללו...ייאייי כייף!

עצה שביעית:
ע-ז-ר-ה

לא להתבייש לבקש, זה הזמן להזכר בכל מי שחייב לכם טובה, זה הזמן להתקשר לאמא ולחמה.
כל עזרה שתקבלו כאן ואפילו לשעה אחת על מנת שתהיה לכם שעה לעצמכם להתקלח, לסדר את המחשבות ולנשום.
אם זה אומר להביא מישהי בתשלום ואם זה אומר לבקש טובה מחברה.
וחשוב- לא להעלב מאותם אנשים שלא יציעו לעזור, יסרבו לעזור או יגידו לכם "אויי בטח נורא קשה לך..." אבל לרגע לא יחשבו לבוא לעזור. יש לכם מספיק על הראש, עזבו אתכן מאותם אנשים, את המסקנות תעשו אחרי שהאיש יחזור ויפנה לכם קצת זמן למחשבות.

עצה אחרונה וחביבה-
לנשום נשימה עמוקה...זה עובר ומהר בהרבה ממה שזה נראה.

אני את הנשימה שלי הייתי לוקחת לאחר ששניהם היו נרדמים, הייתי יושבת לבד בסלון עם אורות מעומעמים ונהנת מה-ש-ק-ט....

מצטערת על איכות התמונות (לא יכולתי לוותר על ההמחשה בתמונות..זה החלק הכי כייפי בפוסט), כולן צולמו בנייד שלי, לא היה כל סיכוי שאני אוציא את המצלמה שלי ואצלם בתקופה הזו, צילום בנייד היה מבחינתי הישג  :)

בפוסט הבא- איך טסים עם שני זעטוטים לניו יורק לבד בלי שהמחשבה לפתוח את דלת החירום ולקפוץ עוברת בראש?




3 תגובות:

Hagit Nachmany אמר/ה...

איזו אלופה, כל הכבוד!

Hagit Nachmany אמר/ה...

ואפילו מהנייד רואים כמה הם מתוקים....!!!

sandy aharon photography אמר/ה...

תודה מתוקה :)