יום ראשון, 28 באפריל 2013

מפעוט לילד...

מסיבה כלשהי המחשבה לספר את מיכאל העבירה בי צמרמורת..כאמא רציתי כנראה עוד כמה רגעים עם הבייבי הקטן שלי שגדל כלכך מהר,כאילו אתמול ילדתי אותו, אז למה למהר להראות גדול כלכך?

מיכאל כבר בקייץ שעבר הצהיר רישמית ״אני רוצה תספורת קצרה כמו של אבא!״ אבל אמא שלו שלא הייתה מוכנה לזה נפשית עשתה עצמה נתקפת בהתקף חרשות פתאומי.

חודש שעבר הפעוט הקטן שלי חגג יום הולדת 3, האירוע קירב אותי באופן פתאומי לדת והצהרתי רישמית שבספירת העומר לא מסתפרים!
ואז...הגיע ל״ג בעומר..ואיתו החמסין ואז נזכרתי כמה מיכאל סבל מהחום קייץ שעבר והחלטתי...נגמרו התירוצים.
קבעתי תור למספרה לל״ג בעומר אחרי הגן. כל השבוע ניסיתי לעכל את העניין..הייתי צריכה הרבה עבודה נפשית על מנת לא לפרוץ בבכי מכל שערה מראשו של הפעוט שלי שתיפול על הרצפה.

ואז הבנתי שאין טעם, אני לא אצליח להתגבר והחלטתי על אסטרטגיה שונה, לקחת את ה-מצלמה שלי איתי למספרה..היא מספיק גדולה על מנת להסתיר את הדמעות וחוץ מזה אני אהיה כלכך עסוקה בתיעוד שעד שאני אקלוט מה קורה נהיה אחרי...

הבוקר הערתי את מיכאל וישר לקחתי את הנייד ותיעדתי בתמונות ובסרטון קצר את ההתעוררות שלו עם התלתלים שאני כל כך אוהבת...

בצהריים לקחתי את המצלמה ואת עידן ויצאנו לקחת את מיכאל מהגן...בחיי מי ישמע הילד מתגייס! כל הדרך חשבתי אולי נדחה קצת...
סיפרתי למיכאל שאנחנו הולכים היום לספר..לא הזיז לו יותר מידי,עניין אותו יותר טעם היוגורט שהוא אכל :)

הגענו לספר, מיכאל מיד התלהב כי על המסך הופיעו רינת ויויו..מכאן כבר כלום לא עניין אותו.


הושבנו אותו על כיסא הג׳יפ, נצפתה התלהבות מצד שני הזעטוטים אך עדיין אין כל תגובה לגבי התספורת הקרבה..רק לי מתהפכת הבטן?!




ואז בלי ששמתי לב, כל השיער בצד ימין של הפנים המקסימות של הפעוט הקטן שלי נ-ע-ל-ם...תפסתי את המצלמה מהר לפני שהשטפונות יגיעו.

תוך כדי שאני מצלמת בכמות שלא מביישת צלם פפראצי באירוע האוסקר, בעלי מתעד את האירוע עם הנייד ומיכאל...מיכאל עסוק..הוא צופה ברינת.








לפני שהספקתי למצמץ ישב שם בג׳יפ ילד, ילד מדהים וחתיך..אבל ילד ולא הפעוט שהושבתי שם לפני 10 דקות...


בעוד בעלי מתלהב כמה הילד הקטן שלו חתיך,אני בוהה בילד ומחפשת את הפעוט שלי ואז מיכאל הסתכל עלי וחייך..הנה הוא...אותו פעוט,אותן עיניים,אותו חיוך מקסים, שום דבר לא השתנה, רק התלתלים נעלמו, התלתלים שהסתירו כמה הפעוט הקטן שלי גדל והפך לילד, ילד חתיך ושלי.



אין תגובות: