יום שני, 30 בספטמבר 2013

קמפינג משפחתי וטיול בנחל עיון (התנור)

אין כמו עונות מעבר לטיולים, מזג האוויר אידאלי ומאפשר טיולים רגליים בטבע בלי חום של שיא הקייץ ובלי גשמים.
בנינו, אני באוגוסט נשארת בבית במזגן או נהנת בים עם הילדים.

הפעם אני אקדיש את הפוסט בעיקר לחווית הקמפינג עם הילדים, חוויה מהנה לכל המשפחה כאשר מתארגנים נכון לקראת הלינה בחיק הטבע.
אז נכון, זה הרבה התארגנות מראש ולא מעט ציוד לארוז, אבל זה באמת שווה כל רגע.

ראשית, וידוי קטן- עוד לא קרה לי מצב בו היו לי התלבטויות לגבי שיתוף מקום לינה או מקום לטייל בו, אבל  הפעם עברו לי המחשבות שממש בא לי שעל המקום המקסים הזה אני רוצה שכמה שפחות אנשים ידעו והוא ישאר אך ורק לי....אבל הצורך לשתף היה חזק ממני :)

המקום שאנחנו הכי אוהבים לעשות בו קמפינג הוא קמפינג "דרך הנחל" בקיבוץ דפנה, זה המקום המושלם לאנשים שמחפשים שקט והתחברות אמיתית לטבע. 

בית  עם גינה ו-4 כיווני אוויר

מחיר הכניסה למתחם הקמפינג הוא 65 ש"ח לאדם (מגיל 3) ללילה.
על פניו המחיר נראה גבוה, אך הוא שווה כל שקל.
המתחם מגודר ועם שער חשמלי בכניסה, למניעת כניסה של זרים למתחם האוהלים.
השמעת מוזיקה אסורה, יתרון מאוד גדול למי שרוצה קמפינג בטבע ללא מוזיקה רועשת מהשכנים. 
מדשאות מטופחות עם שולחנות פיקניק רבים.
מקום מטופח מאוד, שרותים נקיים ומקלחות עם מים חמים.
נחל קטן שניתן להשתכשך בו עם הילדים, ממש צמוד לאוהלים.
השכרת מקררים ומזרנים.
הכניסה לכלבים אסורה. 
הצוות במתחם מקסים ועוזר בכל שאלה ו/או בקשה. 
מיקום מעולה, מרחק קצר מהמסלולים הטובים ביותר באזור. 






לי ולאיש יש את המקום הקבוע שלנו למיקום האוהל, ממש בצמוד לנחל.
בפעם הראשונה שלנו שם, הקול של המים הזורמים בנחל בלילה לא אפשר לנו לישון, זה רעש שאנחנו העירוניים לא רגילים לו, אנחנו רגילים להרדם עם קולות של מכוניות ומשאיות זבל בבוקר לא קול מפלים :) אך כשמתרגלים זו תחושה קסומה, להציץ באמצע הלילה מחלון האוהל ולראות את המים זורמים בנחל ולהנות מהשקט שמתערבב באלגנטיות עם קולות המים.

המלצה שלי, להגיע בתקופת האביב, שאז כל המתחם מכוסה במדשאות מטופחות שהילדים נהנים לרוץ עליהם ולשחק. בתקופת הסתיו חלק מהמדשאות מתחלפות באזורי אדמה, בשל חום הקייץ שחלף.


למטיילים שיבחרו ללון בקמפינג של קיבוץ דפנה, יש שוברי הנחה לבריכת הקיבוץ ולקייקי הגושרים.
מומלץ לעשות טיול בקיבוץ המקסים הזה, שבחיי לרגע חשבתי לעזוב הכל ולעבור לגור שם.
בקיבוץ ניתן לשכור אופניים לכם ולילדים ולצאת לרכיבה לאורך נחל דן שעובר בתוך הקיבוץ.

כמה מתמונות האינסטגרם שצילמתי בקיבוץ



בכניסה למתחם ישנה פיצריה בשם "PIZZA TRUCK", שממוקמת בתוך משאית ליילנד מודל 68.
אין מילים שיכולות לתאר את טעם הפיצה הזו, אחת הפיצות הטובות ביותר שטעמתי.
בנוסף הם מגישים פוקצות שעלו על כל הציפיות, שהרי חשבתי שמדובר בסך הכל לחם..אז ממש לא.


PIZZA TRUCK


הפיצות והפוקצות נאפות בתנור איטלקי על בערת אש 90 שניות בדיוק ועשויות ממוצרים טריים ואיכותיים במיוחד, קמח נפוליטני, זיתי קלאמטה, עגבניות תמר איטלקיות ומוצרלה טריה וטעימה. 
המחירים הוגנים ביותר, 42-47 ש"ח לפיצה משפחתית כגון פיצה פופאי עם תרד מוקפץ בשאלוט וגבינת פטה או פיצה לוינסקי עם מוצרלה טריה, בצל ירוק, עגבניות שרי וזיתי טאסוס (מומלצת ביותר!). 
38 ש"ח לפיצה ילדים שגם היא פיצה משפחתית אבל "רגילה" עם מוצרלה, זיתים/פטריות/תירס. 
ההפתעה הגדולה היתה ללא ספק הפוקצות המדהימות, המלצה שלי- פוקצה אנטיפסטי. 
לחובבי האלכוהול (כמוני..) לפיצות נלוות בירה בוטיק בזלת מהחבית ויינות של יקב הרי גליל. 

לא יאמן כמה כתבתי (פסקה שלמה...) וכמה אני עוד יכולה לכתוב על הפיצות של "PIZZA TRUCK"!

יאממי
בצמוד לפיצריה, יש בית קפה בשם קוקיה, ששיך לאותם הבעלים והדבר בהחלט מורגש. המקום מעוצב באופן מוקפד ומתאים לאווירה הפסטורלית של האזור. בית הקפה מגיש אוכל איטלקי וקינוחים מ-ד-ה-י-מ-י-ם, כגון קרמבו (2/4 יחידות קרמבו עם תחתית עוגיית קקאו/קוקוס ובציפוי שוקולד בלגי מעולה. טרמיסו בטעם חלומי ואלכוהולי ועוד קינוח מדהים שלצערי אני לא זוכרת את שמו שמורכב מגבינת מסקרפונה ותאנים....כן כן טעמנו כמעט כל קינוח בתפריט...בחיי שהייתי צריכה שבוע צום אחרי זה...אבל זה היה שווה כל קלוריה. 

טוב...נראה לי שמהפסקאות האחרונות הבנתם עד כמה התלהבתי מהאוכל :)
המקום שווה עצירה, גם אם אתם לא לנים בקיבוץ דפנה אלא הגעתם לטייל באזור. 


אז בחזרה לקמפינג...
רשימת ציוד וטיפים למשפחה שהחליטה לצאת לחופשת קמפינג עם הזעטוטים.
1. ציוד טוב- חשוב ביותר לאיכות הלינה שלכם ולחופשה כולה.
הציוד צריך לכלול: 
-אוהל מרווח באיכות טובה.
-מזרנים נ-ו-ח-י-ם, אני אישית לא אוהבת מזרנים מתנפחים, אני קמה עם חוליות שבורות אחרי לינה על אחד כזה.    אני מאוד ממליצה להביא מזרני ספוג טובים, ניתן לקנות בחנויות קמפינג מזרני ספוג מתקפלים. 
-שקי שינה שנפתחים לשמיכה.
-שמיכת פוך כייפית- חשובה בעיקר בעונות המעבר כשקר בלילה. 
-פנס
-מחצלת
-כירת בישול ניידת (לדעתי הרבה יותר נוחה מכירה מיני כמו שיש בערכת קפה) + מיכלי גז. 
-צידנית גדולה ואיכותית+ קרחומים. 

2. כלים- חד פעמיים ורב פעמיים לבישול.
3. סירים/מחבתות.
4. מצעים, כריות ומגבות- הכי כייף לישון עם המצעים של הבית ולא בתוך שק שינה שהיה סגור מאז הקמפינג האחרון. 
5. בגדים ארוכים ללילה. 
6. כלי רחצה+כפכפים. 
7. משחקים- אם אתם מתכוונים לנפוש הרבה במתחם הקמפינג כדאי לקחת אתכם משחקי חברה משפחתיים/משחקי יצירה כדי לשעשע את הילדים, למרות שבינינו הם פשוט נהנים מהריצה סביב האוהל וקפיצה על המזרנים וכמובן שכשוך במים הקרירים שבנחל או הים אם יש בקירבת האוהל.
8. קרם הגנה ובגדי ים- אם עושים קמפינג בקייץ ובקרבת נחל/מעיין/ים.
9. תיק עזרה ראשונה.
10. אוכל- רצוי לחשוב מראש כמה ארוחות תכינו בעצמכם. לארוחת בוקר, ניתן להכין מראש ביצים קשות, ירקות, לחמניות וכמובן לשים הכל בתוך צידנית מקוררת. לארוחת צהריים/ערב ניתן להביא פסטה/פתיתים, נקניקיות/בשר למנגל ולהכין הכל במקום על כירת בישול. לא לשכוח, תבלינים, שמן וסבון כלים+ספוג על מנת לשטוף את הכלים בסוף הארוחה.
11. סנדוויצים ונינושים לדרך.
12. קפה/תה/סוכר.


אחת הסיבות שבגללן אנו כה אוהבים ללון בקמפינג של קיבוץ דפנה הוא בגלל הקרבה לכל המסלולים השווים ביותר באזור ובצפון בכלל, כמו למשל נחל דן, הבניאס ונחל עיון (התנור).

הפעם בחרנו לטייל בשמורת הטבע נחל עיון, שידועה בשמה העממי "התנור".
בשמורה ישנם 2 מסלולים:
המסלול הקצר- מסלול מעגלי שמתחיל ונגמר בחניון התחתון של השמורה, אליו מגיעים מכביש ראש פינה- מטולה (90).
משך המסלול הוא כחצי שעה והוא כולל ביקור במצפור גפני ובמפל התנור. דרגת קושי קלה.
המסלול הארוך- מתחיל מהחניון העליון ליד גשר עיון ומסתיים בחניון התחתון ולכן יש לדאוג לרכב שיחכה לכם בחניון התחתון או לחילופין לטפס את כל הדרך למטולה מה שלא מומלץ. משך המסלול הוא כשעה וחצי ודרגת הקושי בינונית.

אני מאוד ממליצה לא לוותר על המסלול הארוך שהוא אחד המסלולים היפים בארץ, שכולל 4 מפלים יפיפיים שהיפה מבניהם לדעתי הוא מפל הטחנה והמרשים מבניהם הוא מפל התנור.

אפרט על המסלול הארוך:
מתחילים את המסלול בחניון העליון, השביל יורד במדרגות אל אפיק נחל עיון ומגיע למפל עיון שגובהו 9 מטר.
ממפל עיון זורם הנחל דרומה לאורך 200 מטר. השביל ממשיך ומתעקל ימינה ומקיף את הקלחת הגדולה שאל תוכה נופל המפל השני- מפל הטחנה. המפל נקרא על שם טחנת קמח שנבנתה למרגלותיו, את שרידי הטחנה ניתן לראות בצמוד לקיר המפל.
בעונה זו כאשר כל האזור מקבל גוונים חומים אחרי הקייץ שחלף, מפל הטחנה נראה כנווה מדבר מדהים ביופיו.

כן כן זה אצלנו בארץ-מפל הטחנה





**יש לציין כי לא ניתן להכנס למים, למרות שזה מאוד מפתה. יש הקפדה רבה בנושא, על מנת לשמור על המגוון הביולוגי והאיזון העדין של בעלי החיים והצמחים בשמורה. 

לאחר עצירה קלה למרגלות מפל התנור ממשיכים בשביל לאורך הנחל שממשיך לזרום בקניון שאורכו כ-80 מטר ובו שני מפלי האשד, גובה העליון כ-9 מטרים והתחתון כ-5 מטרים.

השביל מטפס אל כתף הנחל, מעט הלאה ניצב מעקה שממנו נשקפת תצפית מרהיבה על מפל התנור.
מכאן יורד השביל בתלילות אל מרגלות מפל התנור המפורסם, כאשר כל הדרך ניתן להנות מאין ספור חצבים שמקשטים את השביל ושעל שמם נקרא השטח "גבעת החצבים".




מפל התנור
בסוף הירידה מגיעים לשביל חדש ומסודר באורך 400 מטרים שמוביל למפל התנור, שבצמוד עליו נבנה גשר עץ שמאפשר למטיילים הליכה מעל ערוץ הנחל. ניתן לשבת על דק העץ ולהנות מעוצמתו של המפל.

בחורף זרם המים כה חזק שהוא מרטיב את המתקרבים אליו.

מפל התנור נוחת אל הקרקע מגובה של כ- 30 מטר.
בערבית נקרא המפל "תנורה" שהיא החצאית המסורתית שאותה לובשת האישה המזכירה בצורתה את אורבת המפל, הסבר נוסף לשם הוא שהמפל נקרא על שם ארובת הטאבון בשל צורתו. 

לסיום, ניתן להאריך את המסלול בחצי שעה נוספת ולעשות את המסלול המעגלי שכולל את מצפור גפני.


טיפ מהזעטוט:
סיפרתי לבן שלי מיכאל, שאכתוב על הטיול שלנו ושאלתי אותו מה היה הכי כייף במסלול, הוא ללא היסוס ענה "לאכול הרבה פטל!".
אז אני מעבירה את המסר...לאורך כל המסלול ובצמוד למעיינות גדלים סבכי פטל שחור, אכלו מהם המון, הם טעימים להפליא!
**הערת האם- שימו לב לא לתת לילדים לאכול מצמחים לא מוכרים.


לסיכום,
שמורת הטבע נחל עיון (שהיא רק אחת מהשמורות הנהדרות שיש באזור) מומלצת מאוד בכל עונות השנה והמסלולים בה מתאימים לכל המשפחה. אין לי ספק כי אחזור לטייל בשמורה בחודשי האביב כאשר השמורה כולה פורחת והמפלים מלאים במים לאחר החורף.
אם ברצונכם לטייל כמה ימים, קמפינג זו דרך נפלאה ללון עם הילדים מחוץ לבית, זו חוויה אדירה לילדים וחיסכון לנו.
הצטיידו היטב בציוד איכותי, הרבה נשנושים, מצב רוח נהדר וצאו לטייל.








יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

לאכול כוכבים עם הילדים- גן הכוכבים של לאה גולדברג

אחד הספרים האהובים אצלנו בבית הוא ללא ספק גן הכוכבים של לאה גולדברג (עם האיורים המקסימים של איילת שרון).



לכל ילד יש את החלומות המתוקים שלו כמו למשל להגיע לכוכבים ואולי אפילו לטעום אותם...

לאה גולדברג כתבה ספר מקסים על חלום מתוק שכזה של הילד דן, שמספר לחברו מהגן על כך שכל לילה הוא יוצא מחדרו וטס במטוס בעל 60 כנפיים ישר אל גן הכוכבים שבשמיים. רק לחברו הטוב הוא מספר את הסוד, על טעמם המופלא של הכוכבים שבשמיים.
הספר מסתיים בכך שדן מספר לחברו שהוא זרע זרעי כוכבים אצלו בגינה ומזמין אותו לאכול כוכבים אצלו בעוד שנה.

הספר המקסים הזה נתן לאיש שלי השראה לפעילות עם הילדים. קנינו קרמבולה, פרי טעים במיוחד שממש בימים אלה ניתן למצוא בסופרים, חתכנו אותו לפרוסות ותודות לצבעו הזהוב וצורתו המיוחדת הכוכבים שלנו היו מושלמים.

ישבנו יחד, קראנו את הספר המקסים ואכלנו המון כוכבים מתוקים.
זו היתה חוויה חושית טעימה :)







ולסיום, האיש לקח את זרעי הכוכבים וזרע אותם עם מיכאל בעציץ שבחלון, כדי שאולי בעוד כשנה יצמח לנו עץ כוכבים וגננו יהיה כמו השמיים...



כמה עובדות מעניינות ובריאות על הפרי המקסים, קרמבולה:
פרי אקזוטי שמקורו בסרי לנקה, יש לו טעם מיוחד, מעין שילוב של אננס שזיף ולימון.
בפרי אחד בלבד יש את כל הכמות היומית המומלצת לויטמין A ו 30% מהכמות המומלצת של ויטמין C...
מה שעושה את החוויה גם מהנה וגם מאוד בריאה!




יום שני, 9 בספטמבר 2013

להשאר עם הילדים בבית כבחירה

הפוסט הזה שונה לגמרי מכל פוסט שכתבתי אבל כנראה שהנושא נראה לי מספיק חשוב ומדובר ברשתות החברתיות ובפורומים על מנת לתת לגביו את דעתי.

לפני כשלוש וחצי שנים, כשילדתי את בני הבכור הכרתי לראשונה קהילות רבות ומגוונות של אמהות בפורומים שונים ברחבי האינטרנט.
באותה הכרות למדתי על אחד הנושאים המדוברים ביותר בקרב אימהות ברשת (חוץ מהנקה ולינה משותפת)- הבחירה לעצור את המירוץ של החיים ולהשאר עם הילדים בבית.

הנושא עלה פעמים אין ספור והביא למריבות רבות בין האמהות, היו את האמהות שטענו שלהשאר עם הילדים בבית זה הדבר הנכון ביותר עבור הרך הנולד ושהטיפול בו צריך להיות שמור לאמא בלבד ולא לנשים זרות.
מנגד טענו נשות הקריירה כי כולנו גדלנו כך ויצאנו פחות או יותר בסדר, אז אין כל סיבה לעצור את הקריירה ו"להיתקע" בבית.
המריבות האין סופיות האלו הביאו להתבטאויות מעליבות מצד שני הצדדים, האחת טוענת נגד חברתה שהיא אמא מפקירה שהקריירה יותר חשובה לה מהילד, השניה לא נשארת חייבת וטוענת כי זו שהחליטה להשאר בבית עשתה זאת כתירוץ לא לעשות כלום. הקרבות היו אכזריים והשאירו לא מעט פצועים בשטח.

עם בני הבכור נאלצתי לחזור לעבודה לאחר 5 חודשים, היה לי מאוד קשה להשאיר תינוק כלכך קטן, את האוצר שלי עם גננות שעד לפני שבוע לא הכרתי, זה נעשה עם הרבה דמעות אך לא היתה לי ברירה, הרגעתי את עצמי עם המחשבה שכולנו גדלנו כך ורובנו יוצאנו די נורמלים.

ההחלטה היתה קשה, אך לבסוף גם אני וגם בני הסתגלנו והוא גדל להיות ילד מקסים, רגיש, חברותי וחכם.

לפני כשנה ילדתי את בני השני, איתו הכל היה אחרת...רצה הגורל וכבר בחודשי ההריון המתקדמים הפסקתי לעבוד (בזכות מעסיק שלא שמע על החוק שאוסר לפטר אישה בהריון, חרף העובדה כי הינו עו"ד).
כשהזעטוט הקטן נולד לא היה לי כל ספק שאיתו אשאר ככל שאוכל.

ההחלטה הזו תמימה ככל שתהה הכניסה אותי לעולמן של הנשים שבחרו להשאר בבית עם הילדים, הכרתי מקרוב את תגובת הסביבה לבחירה והבנתי לראשונה את כעסן של אותן אימהות.

כמה מההתבטאויות שנאלצתי לשמוע מהסביבה בשנה האחרונה הביאו אותי להחלטה כי אני חייבת לכתוב על כך פוסט, פוסט שיגע באמהות רבות שאולי חוות את אותו הדבר ואולי ילמד דבר או שניים את אלו שלא.

הדברים הזכירו לי את הסיפורים של אותן אימהות שסיפרו כי לפתע הסביבה הביטה בהן כנשים שנפלטו מהמערכת, שוויתרו על חייהן, על הקריירה שלהן, כנשים מתוסכלות שיושבות בבית עם הילדים.

כל הבעת כעס מצדן הובילה להתבטאות כגון "טוב, היא כל היום עם הילדים בבית..מסכנה/מתוסכלת..."

בהתחלה נעלבתי, לאחר מכן התעלמתי ועם הזמן הדבר הפך למשעשע ולמדתי לענות על כל הערה בדרך שהשאירה את הצד השני ללא מילים.

אז כמה הבהרות תחילה...

* נשים שבחרו להיות עם הילדים בבית, עשו זאת מרצון, כי זה מספק אותן לבלות עם הילדים ומבחינתן הן לא וויתרו על דבר אלא הרוויחו רגעים יקרי ערך עם היקרים להן מכל.

* נשים שבחרו לגדל את ילדיהן אינן נשים מתוסכלות, לא מהסיבה הזו בכל מקרה, אלו נשים שאוהבות את מה שהן עושות ועושות זאת מאהבה עצומה למי שזקוק להן יותר מכל.

* המשפט "אני עם הילדים בבית" זו כן תשובה לשאלה "אז מה את עושה עכשיו?"

* אמא במשרה מלאה זו משרה קשה עם בוסים תובעניים שעושים הרבה רעש וכתמים, אך ללא ספק זו המשרה היחידה בה אותה אישה תעשה הכל מתוך אהבה עצומה לבוסים שלה.

* אמהות שנשארות בבית עם הילדים לא "יושבות" בבית עם הילדים, כל הורה יודע שילדים זה עם שלא משאיר לך יותר מידי זמן פנוי ושהפועל "לשבת" שמור בלעדית לעולם הרווקות.

* כביסות,כלים,בישולים לא עושים את עצמם עד השעה 17:00, זו האישה הזו שנשארה בבית עם הילדים עשתה אותם...כן כן בין לבין כשהיא חיתלה/האכילה/הניקה/שיחקה/הרדימה/ניקתה ושוב חיתלה/האכילה/הניקה/ניקתה ושיחקה עם הילד/ים.

* להשאר עם הילדים בבית זה לא כזה פיקניק כמו שזה נשמע, אך לנשים שבנויות לכך זה בהחלט סיפוק אדיר מאין כמוהו.

עם בני הבכור לא יכולתי לדמיין, אף לא לשניה, לעצור את הכל ולעשות את הבחירה של להשאר בבית, תמיד אמרתי שאני פשוט לא בנויה לזה ושכנראה אטפס על קירות הבית אחרי כמה חודשים ספורים.
הזעטוט השני לימד אותי דברים על עצמי שלא ידעתי, הוא לימד אותי שאפשר לעצור לרגע וגם אפילו לכמה רגעים מהמירוץ המטורף הזה בו אנחנו חיים ולהנות מהרגעים הקטנים שבורחים כלכך מהר.

תמיד האמנתי שמה שטוב לאחד לא טוב לשני ושכל אדם צריך לעשות את מה שעושה אותו מאושר.
אני לא חושבת שלשים את הילדים אצל מטפלת או בגן בגיל מוקדם עושה נזק בלתי הפיך, כל עוד מדובר במטפלות טובות כמובן.
החיים השתנו, הקצב השתנה ולא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה מפרנס יחיד גם לתקופה קצובה ולשם כך ישנן מסגרות מעולות לילדים, שיש להן לא מעט יתרונות.
אני בהחלט חושבת שההחלטה להשאר ולגדל את הילדים בבית זו החלטה לא פשוטה , אך מאוד מתגמלת.
ויותר מכל, למי שמתאפשרת לה הפריבילגיה העצומה להשאר עם הילדים בבית ולהנות לפחות מהשנה הראשונה שלהם במתכונת צמודה, כדאי לה לנסות.

החיוך הראשון, החיבוק הראשון, המילה הראשונה, הצעד הראשון, כל אלו ועוד הרבה אחרים אלו רגעים שלרוב אנחנו מפספסים כשאנחנו עסוקים באותו מירוץ אין סופי, רגעים חד פעמיים ומרגשים בעבור כל אמא ממוצעת.
אז נכון שלא יקרה כלום גם אם נראה את הצעד השני או שלישי, אך בואו נודה באמת יש דברים שאנחנו רוצים לחוות יחד עם הילדים שלנו ולא לשמוע מהמטפלת כמה מרגש זה היה ולקבל תמונה לנייד בזמן יום עבודה עמוס.

לפני כשבוע הכנסתי לראשונה את בני לפעוטון והוא רק בן שנה וחודש, עשיתי החלטה מושכלת שבשנה הראשונה לחייו אני רוצה להיות איתו ככל האפשר ולחוות יחד איתו את כל מה שלא יכולתי עם הבכור שלי וכך עשיתי.

אחרי שנה וחצי בהם הקדשתי כל רגע מזמני לילדי המקסימים והתעלפתי מעייפות אחרי שנרדמו, אני כאן, אישה שבחרה להיות עם הילד בבית ונהנתה מכל רגע קסום ולא ויתרה על דבר אלא בחרה לרוויח עוד כמה רגעים יקרים עם הזעטוטים שלה שגדלים כלכך מהר.

אין נכון ולא נכון בנושא הזה, יש נכון לאותה אישה ולאותה המשפחה, כל בחירה שלא תהיה העיקר שכולם יהיו מאושרים ושלמים עם הבחירה.
אז לכל מי שבחרה, תהני מכל רגע!
ולמי שלא, מקווה שזה נתן כמה תשובות לתהיות הרבות לגבי ההחלטה של אותה אישה, אותה אמא.